אֵימָתַי הִיא טְמֵיאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. אָמַר רִבִּי סִימוֹן מִשֶּׁתִּשְׁהֵא הַגְּזֵירָה אַרְבָּעִים יוֹם. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וְלֹא בְטָעוּת אָנוּ מַחֲזִיקִם אֶלָּא מִיַּד הִיא טְמֵיאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. אָמַר רִבִּי מָנָא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מִן מַה דְתַנֵּי גִּנַּייָה דְאַשְׁקְלוֹן הָדָא אָֽמְרָה אַשְׁקְלוֹן כִּלְחוּץ. וְכִי צוֹר אֵינוֹ אָסוּר לֵילֵךְ לְשָׁם וְהַקּוֹנֶה שָׁם אֵינוֹ מִתְחַייֵב דְּלָא תִסְבּוֹר מֵימַר אוֹף הָכָא כֵן לְפִיכָךְ נִמְנוּ עָלֶיהָ לְפוֹטְרָהּ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר מנא לא כן וכו'. ר' מנא נמי כר' ירמיה ס''ל ועל ר' סימון הוא דמקשה דהא לא כן א''ר יעקב בר אחא לעיל דשמעינן מהתוספתא דאשקלון עצמה כלחוץ וא''כ לכל דבר היא כח''ל לפוטרה ממעשרות ולטמאה משום ארץ העמים:
וכי צור אינו אסור לילך לשם. מסקנת דברי ר' מנא הן כלומר וכי תימא דאי הכי דשמעינן מהאי ברייתא להדיא דכח''ל היא מפני מה הוצרכו להיות נמנין עליה לפוטרה ממעשרות הלכך קאמר דהיינו טעמא לפי שהיו רגילין להיות נוהגין בה חיוב מעשרות ובטעות וע''ז לא היו חוששין דמה בכך אם הן פטורין ומחמירין על עצמן אלא דמשום טומאה הוא דחששו שלא ילמדו ממה שנוהגין בצור דכי אינו אסור לילך לשם מפני טומאת ארץ העמים והקונה תבואה שם אינו מתחייב במעשרות דודאי ח''ל הוא:
דלא תסבור מימר אוף הכא כן. כלומר שיסברו דלפי זה הכא נמי כן דזה תלוי בזה וכמו דצור מחזיקין אותה לטמאה ולפוטרה ממעשרות ה''ה הכא איפכא דכשיראו שנוהגין בה חיוב מעשרות יחזיקו אותה כא''י ויטהרו אותה ג''כ לפיכך הוצרכו להיות נמנין עליה לפוטרה מן המעשרות שיחזיקו אותה כח''ל לגמרי ויטמאו אותה משום ארץ העמים:
משתשהא הגזירה ארבעים יום. כלומר משתתפשט תקנה זו מ' יום להיות פטורה ממעשרות שהגזירה להיות טמאה משום ארץ העמים היא מחמת תקנה זו אבל קודם לכן לא שעד שלא נתפשטה יהיה זה נוהג בה חיוב מעשרות וזה יחזיקנה כארץ העמים והן סותרין זא''ז:
א''ר ירמיה. דלא היא שהרי ולא בטעות אנו מחזיקים אותה עד עכשו לחייבה במעשרות בתמיה וא''כ משעה שנמנו עליה לפוטרה מיד היא טמאה משום ארץ העמים ולא איכפת לן אם אחד או שנים שלא ידעו מהמנין שנמנו עליה ויהיו נוהגים בה חיוב מעשרות לפי שבטעות הוא:
אימתי היא טמאה משום ארץ העמים. לאחר שנמנו עליה לפוטרה ממעשרות אם היא טמאה מיד משום ארץ העמים או עד שתתפשט תקנה זו:
אַשְׁקְלוֹן עַצְמָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מִן מַה דְתַנֵּי גִּנַּייָה דְאַשְׁקְלוֹן הָדָא אָֽמְרָה אַשְׁקְלוֹן כִּלְחוּץ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם חוּלְפַיי. דְּבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי וּבֶן הַקַּפָּר נִמְנוּ עַל אֲוֵיר אַשְׁקְלוֹן וְטִיהֲרוּהוּ. מִפִּי רִבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁאָמַר יוֹרְדִּין הָייִנוּ לְסִירְקִי שֶׁל 16b אַשְׁקְלוֹן וְלוֹקְחִין חִטִּין וְעוֹלִין לְעִירֵנוּ וְטוֹבְלִין וְאוֹכְלִין בִּתְרוּמָתֵינוּ. לְמָחָר נִמְנוּ עָלֶיהָ לְפוֹטְרָהּ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. מָשַׁךְ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אֶת יָדָיו שֶׁהָיָה מִסְתַּמֵּךְ עַל בֶּן הַקַּפָּר. אָמַר לוֹ בְּנִי לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי מִפְּנֵי מַה מָשַׁכְתָּ אֶת יָדֶיךָ מִמֶּנִּי הָייִתִי אוֹמֵר לָךְ אֶתְמוֹל אֲנִי הוּא שֶׁטִּימֵּאתִי אֲנִי הוּא שֶׁטִּיהַרְתִּי וְעַכְשָׁיו אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא נִתְכַּבְּשָׁה מִדְּבַר תּוֹרָה. וְהֵיאַךְ אֲנִי פוֹטְרָהּ מִדְּבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אשקלון עצמה. מהו:
מן מה דתני גנייה דאשקלון. הגינית של אשקלון הן התחום שמע מיניה אשקלון עצמה כלחוץ הוא:
נמנו על אויר אשקלון וטיהרוהו. משום ארץ העמים:
וטובלין. מפני צינורות של עכו''ם שנתזו עליהן:
למחר. חזרו ונמנו עליה לפוטרה מן המעשרות משום דלא חששו לעדות זו וסבירא להו כדלעיל דאשקלון לחוץ ומשך ר' ישמעאל בר' יוסי את ידיו שהיה רגיל להיות מסתמך על בן הקפר כדי שיבין שאין דעתו מסכמת לזה:
למה לא אמרת לי וכו'. למה לא שאלת אותי הטעם שמשכתי את ידי והייתי אומר לך אתמול הייתי מן המנויים לטהר משום ארץ העמים ועכשיו איך אהיה מן הנמנים לפוטרה ממעשרות ולהחשיבה כחו''ל:
אני הוא שטמאתי. היום אני הוא שטהרתי אתמול בתמיה ויש לפרש דה''ק דבשלמא לענין טומאה גזירה דרבנן בעלמא היא שגזרו על ארץ העמים אני הוא שטמאתי אני הוא שטיהרתי:
ועכשיו. אבל עכשיו לענין מעשרות אני אומר שמא נתכבשה מד''ת להתחייב במעשרות וכהאי מ''ד דאע''ג שלא כבשוה עולי בבל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע''ל:
והיאך אני פוטרה מד''ת. דס''ל כמ''ד לעיל דמן התורה נתחייבו בבית שני:
מפי רבי פנחס בן יאיר. מכח עדותו שאמר שהיו יורדין לשם ליריד הסוחרים שבאשקלון וכהנים היו כדמסיק אלמא אינה בכלל ארץ העמים. וגרסינן להא בפרק שביעי דיבמות (בהלכה ג'):
רִבִּי סִימוֹן וְרִבִּי אַבָּהוּ הֲווֹן יְתִיבִין. אָמַר הָא כְתִיב וַיִּלְכּוֹד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ. לֵיתֵי עַזָּה. אֶת אַשְּׁקְלוֹן אֶת גְּבוּלָהּ. לֵיתֵי אַשְּׁקְלוֹן. מֵעַתָּה הָהֵן נַחַל מִצְרַיִם. לֵיתֵי נַחַל מִצְרַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר. חד לחבריה והכתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה אלמא מארץ יהודה היא ואמאי לא החזיקו בה חיוב מעשרות:
ליתי עזה. השיב לו אין זו עזה שבכתוב וכן שאלו הא כתיב שם את אשקלון ואת גבולה והשיב דנמי ליתי' האי אשקלון:
מעתה. תאמר ג''כ על נחל מצרים דליתיה להאי נחל מצרים שהזכיר בכתוב:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּתִיב וַיִּבְרַח יִפְתַּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב זוֹ סוּסִּיתָא. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ טוֹב שֶׁיִּפְטוֹר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי אִימִּי בָּעֵי וְלֹא מִמַּעֲלֵי מִסִּין הֵן. סָבַר רִבִּי אִימִּי מַעֲלֵי מִסִּין כְּמִי שֶׁנִּתְכַּבְּשׁוּ. דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שָׁלֹשׁ פרסטיגיות שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹּא יִכָּֽנְסוֹ לָאָרֶץ מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִפָּנוֹת יְפַנֶּה. לְהַשְׁלִים יַשְׁלִים. לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה יַעֲשֶׂה. גִּרְגָּשִׁי פִּינָּה וְהֶאֱמִין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לוֹ לְאַפְרִיקֵי. עַד בּוֹאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם. זוֹ אַפְרִיקֵי. גִּבְעוֹנִים הִשְׁלִימוּ וכִי הִשְׁלִימוּ יוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל. שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מֶלֶךְ עָשׂוּ מִלְחָמָה וְנָֽפְלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
עד בואי וכו'. וזכה לארץ הזאת שהיא חשובה כא''י כמו שאמר מלך אשור:
ולא מבעלי סיסין הן. והיה מוחזק בימיהם לחייבה במעשרות וכן בתוספת' דקחשיב עיירות שחייבות במעשרות בתחום סוסיתא וענישית וכו':
סבר ר' אימי. דהוה פשיטא ליה שחייבת במעשרות ואע''פ שלא נכבשה שהגרגשי שישב שם פינה מעצמו כמי שנתכבשה דמי:
ג' פרסטיגיות שלח יהושע לא''י. מל' פריסתקא דמלכא ציווי המלך בכתב:
מִפְּנֵי מַה לֹא גָֽזְרוּ עָל אוֹתָהּ הָרוּּחַ שֶׁבְגְּרָרִיקוֹ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִפְּנֵי שֶׁנִּיוֶיהָ רַע. עַד הֵיכָן. רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עַד נַחַל מִצְרַיִם. וַהֲרֵי עַזָּה נִיוֶיהָ יָפֶה. פִּישְׁפְּשָׁה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי שְׁאֵלִית לְרִבִּי אָחָא וְשָׁרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני מה לא גזרו. טומאה משום ארץ העמים על אותו הרוח שבגרדיקו שם מקום הסמוך לגבול:
מפני שנויה רע. ואין רגילין להלוך לשם שנוה רע הוא:
והרי עזה נויה יפה. ולא גזרו וכהאי דפשפשה שם איש אחד שאל לר' אחא ושרא ליה:
רִבִּי זְעִירָא אֲזַל לְחַמְּתָא דִפְחָל וַהֲוָה חָמִי גַרְמֵיהּ יְהִיב לְבַר (מִן) מִדִּיקְלַיָּא דְּבָבֶל שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי חִייָא בַּר וָוא שָׁאַל רִבִּי חִייָא בַּר וָוא לִתְרֵין בְּנוֹי דְּרִבִּי אֶבְיָתָר דְּדָמָא אָֽמְרִין לֵיהּ נְהִיגִין כֹּהֲנַיּיָא מָטֵיי עַד תַּמָּן. כָּהֲנַייָא שְׁאָלוּן לְרִבִּי יוֹחָנָן הָהֵן חוּטָּא דְנָוֶה. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנְיָא דִבְרַת חַוְורָן. נְהִיגִין כֹּהֲנַיּיָא מָטֵיי עַד דְּרֵיי וְהָהֵן חוּטָּא דְבָצְרַייָה עַד דְּפַרְדֵיסָא.
Pnei Moshe (non traduit)
והוי חמי גרמיה. ראה עצמו שנתרחק ונתון הוא לחוץ מן מקום הנקרא דיקליא דבבל והוא היה כהן כדאמרי' לעיל (בפ''ג דברכות) ר' זעירא קם מקרי כהן במקום לוי וכן עוד בכמה מקומות ושלח שאל לר''ח ולתרין בנוי דר' אביתר דדמא שהיו בקיאין במקומות להיכן הן נחשבין אם מא''י או מארץ העמים ואמרו לו נוהגין הן הכהנים להיות הולכין ומגיעין עד לשם:
ההן חוטא דנוה. השביל והדרך של מקום נוה והשיב להם נוהגין הן להגיע עד מקום דריי ובההן דרך של בוצרייא עד דפרדיסא:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ יֵשׁ עַייָרוֹת שֶׁל כּוּתִים שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן הֵיתֵר מִימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְהֵן מוּתָּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מֵעַתָּה לֹא יָחוּשׁוּ כֹּהֲנִים עַל חַלָּתָן. וַאֲנָן חָמֵיי רַבָּנִין חֹשְׁשִׁין. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי לָא בְגִין מִילְתָא דְאַתְּ אָֽמְרָת אֶלָּא בְגִין דְלָא חָלַטְּתוּן מַלְכוּתָא בְיָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
שנהגו בהן היתר. לענין תרומות ומעשרות:
מעתה לא יחושו כהנים על חלתן. שמפרישין ואנן חמינן רבנן חששין לה ושיהו מפרישין בטהרה וחששו לה משום חלה שלא תהא נאכלת לזרים וקס''ד דר' יוסי דטעמיה דר' אבהו משום הכותים עצמן לפי שאינן נחשבין כישראל והלכך הקשה דמ''ט חששו לחלתן:
לא בגין מילתא דאת אמרת. לא כדקס''ד דבשביל הכותים עצמן א''ר אבהו אלא בגין דדא חלטתון מלכותא בידא. כלומר בשביל אותן העיירות שלא כבש אותם יהושע להיות נחלטין בידו ואין להם דין א''י אבל הכותים קודם שגזרו עליהם היו חוששין לחלתן כדתנן (בפ''ד דחלה) ג' ארצות לחלה וכו':
רִבִּי יָסָא שָׁמַע דְּאָתִת אִימֵּיהּ לְבָצְרָה. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן מַהוּ לָצֵאת. אָמַר לֵיהּ אִם 17a מִפְּנֵי סַכָּנַת דְּרָכִים צֵא. אִם מִשּׁוּם כְּבוֹד אִמָּךְ אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עוֹד הִיא צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן אַטְרָח עֲלוֹי וְאָמַר גָּמַרְתָּה לָצֵאת תָּבוֹא בְשָׁלוֹם. שָׁמַע רִבִּי לָֽעְזָר וָמַר אֵין רְשׁוּת גְּדוֹלָה מִזּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שאל לר' יוחנן מהו לצאת. לח''ל לקבל אותה ור' יוחנן היה מסופק בשאלתו וא''ל אם מפני סכנת דרכים שהיא צריכה לך שתהיה לה לעזר מפני הסכנה צא ואם היא לא צריכה לכך אלא בשביל כבודה בלבד איני יודע אם מותר הוא. וגרסי' להא לעיל בפ''ג דברכות (בהלכה א'):
עוד היא צריכה לר' יוחנן וכו'. כלומר אע''פ ששמענו שא''ל ר' יוחנן אח''כ אם גמרת לצאת תבא בשלום עדיין הדבר בספק וספוקי מספקא ליה לר' יוחנן אלא מפני שר' יוסי הטריח עליו בדברים אמר לו כן:
שמע ר' אלעזר ואמר אין רשות גדולה מזו. מכיון שברכו אין לך נתינת רשות גדולה מזו ולא מפני שהטריח עליו אמר לו זה:
רִבִי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה הַקּוֹנֶה בְעַמּוֹן וּמוֹאָב מַהוּ. אָמַר לֵיהּ אֲנִי לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מֵרִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל אֶלָּא מִפָּרָשַׁת אַשְׁקְלוֹן וּלְחוּץ. וְקַשְׁיָא דְּהוּא שָׁאַל לֵיהּ הָדָא וָמַר לֵיהּ הָדָא. אֶלָּא בְּגִין דְּלֵית רִבִי חֲנִינָה אָמַר מִילָּה דְּלֹא שָׁמַע מִן יוֹמוֹי וּבְגִין דְּלָא מְפִיקְתֵּיהּ רֵיקָן בְּגִין כֵּן שָׁאַל לֵיהּ חָדָא וּמֵגִיב לֵיהּ חָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
הקונה. מארץ עמון ומואב מהו בשביעית:
וקשיא. על התשובה דר' חנינא דהוא שאיל ליה על הדא מעמון ומואב והוא אומר לו הדא מענין אחר:
אלא בגין דדרכו של ר' חנינא דלא אמר דבר שלא שמע מעולם ולא היה רוצה להשיבו ריקם בשביל כך על ששאל לו דבר אחד השיב לו דבר אחר:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֲזַל לְבָצְרָה אֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אָֽמְרוּ לֵיהּ חָמִי לָן בַּר נַשׁ דָּרִישׁ דַּייָן סֹפֵר חַזָּן עֲבִיד כָּל צוּרְכָנִין חָמָא חַד בַּבְלָיי. אָמַר לֵיהּ חָמִית לָךְ חַד אָתָר טָב אָתָא לְגַבֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ מִן בָּבֶל לְבָבֶל. אָמַר רִבִּי יַעֲֲקֹב בַּר אַבָּא מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִן בָּבֶל לְבָבֶל הָדָא אָֽמְרָה הַקּוֹנֶה שָׁם אֵינוֹ מִתְחַייֵב. וְכִי צוֹר אֵינוֹ אָסוּר לֵילֵךְ לְשָׁם וְהַקּוֹנֶה שָׁם אֵינוֹ מִתְחַייֵב. אַשְׁכָּח תַּנֵי סִימָּן לְעַמּוֹן וּמוֹאָב וּלְאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁתֵּי אֲרָצוֹת. אַחַת נַאֱכֶלֶת וְנֶעֱבֶדֶת וְאַחַת נֶאֱכֶלֶת וְלֹא נֶעֱבֶדֶת. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר. שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּצֶר בָּצְרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
חמי לן בר נש. אנו מבקשים שתראה לנו אדם אחד שיהא בו כל המעלות הללו ושיעשה כל צרכינו וראה בבלי אחד וא''ל אני רואה לך שיש מקום אחד טוב לפניך:
אתא האי בר נש לגביה דר' יוחנן לשאול אותו אם ילך לבוצרה וא''ל מן בבל לבבל הלא אתה מבבל ולמה לא תלך אל מקום אחר שהוא ג''כ ח''ל:
הדא אמרה הקונה שם. בבוצרה אינו מתחייב במעשרות ובשביעית וכי צור אינו אסור לילך מא''י לשם והקונה שם אינו מתחייב כדלעיל וה''ה בוצרה דח''ל חשיבא כדשמעינן מדברי ר' יוחנן:
אשכח תני. אשכחן ברייתא דתני סימן זה הוא לעמון ומואב ולארץ מצרים שדין שתי ארצות להן אחת נאכלת ונעבדת בשביעית ואחת נאכלת ולא נעבדת:
סבר ר' יוחנן מימר את בצר במדבר. כלומר מעיקרא סבר ר' יוחנן לומר דבוצרה היינו בצר מארץ עבר הירדן כדכתיב בשלש ערים שהבדיל משה בעבר הירדן את בצר במדבר בארץ המישור לראובני והדר שאל לרשב''ל וא''ל בצר בוצרה. בצר לחוד ובוצרה לחוד שהיא מח''ל:
רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה הַקּוֹנֶה מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב מַהוּ. אָמַר [רִבִּי זְעִירָא] קְשִׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יָסָא לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּמֹשֶׁה. אָמַר רִבִּי מָנָא קְשִיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי חַגַּיי לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּמֹשֶׁה. לֵית עַמּוֹן וּמוֹאָב דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כְּתִיב כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי הִיא צְרִיכָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן טֻהֲרָה מִיַּד סִיחוֹן וְעוֹג אוֹ לֹא טֻהֲרָה. אִין תֵּימַר טֻהֲרָה חַייֶבֶת. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא טֻהֲרָה פְטוּרָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ עָשִׂיתִי אֶת אַרְצוֹ חוּלִין לְפָנֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
החל רש. ודריש ל' חולין ולעולם היתה פטורה:
א''ר יוסי בר בון. הייני דמספקא ליה לרשב''ל דכתיב כי חשבון וגו' ואם טהרה לגמרי מיד סיחון ועוג או לא טהרה לגמרי דאם טהרה על ידם שיהו ישראל מותרין ליכבש א''כ לעולם חייבת היא דקסבר כמ''ד קדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע''ל ואם לא טהרה פטורה לעולם היא:
לית עמון ומואב דראב''ע. מסקנת הקושיא היא דהא תנינן (בפ''ד דידים) בו ביום שהושיבו את ראב''ע בישיבה נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וא''כ עכשיו התירו להם לזרוע בשביעית מפני שלא קידשום עולי בבל ומאי מספקא ליה לר''ל:
ר' יצחק בר נחמן. מתמה על הא דשאל ר''ל מר' חנינא לעיל הקונה מארץ עמון ומואב מהו ואמר קשיתה עלה קומי ר' יסא לית עמון ומואב דמשה בתמיה וכי לא משה כבש ארץ סיחון ועוג שהיא מעמון ומואב וא''כ דין ארץ עבר הירדן להם וכן הקשה ר' מנא קומי ר' חגיי:
רִבִּי חוּנָא בָּעֵי מִשְׁרֵי הָהֵן יַבְּלוֹנָה אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ הָא לָךְ חֲתוֹם וְלָא קְבִילֵי עִילָּוֵוי מִיחְתּוֹם לְמָחָר קָם עִימֵּיהּ רִבִּי חִייָא בַּר מַדִיָּא. אָמַר לֵיהּ יְאוּת עָֽבְדַת דְּלֹא חָתַמְתּ. דְרִבִּי יוֹנָה אָבוּךְ הֲוָה אָמַר אַנְטוֹנִינוּס יְהָבָהּ לְרִבִּי תְּרֵין אַלְפִין דַּשָּׁנִין בַּאֲרִיסוּ. לְפִיכָךְ נֶאֱכָל אֲבָל לֹא נֶעֱבָד כְּסוּרִיָא וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִשְׂדוֹת גּוֹיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
הא לך חתום. תחתום גם אתה על היתר הזה ולא קביל עליו מיחתום ולמחר קם עם ר' מנא ר' חייה בר מדייה וא''ל שפיר עבדת דלא חתמת דא''ר יונה אבוך אנטונינוס יהבה לרבי תרין אלפין דשנין באריסו' דשנין מקומות שמנים וטובות כמו דשנה של יריחו ושיהו שלו להניח לעובדם באריסות וכלומר שמאחר שנתן לו אלו והמקום יבלונה הוא בכללן ונקרא שם של רבי עליהן לפיכך נאכל אבל לא נעבד בשביעית כסוריא ופטור מן המעשרות משום דמ''מ כשדות עכו''ם היא:
ההן יבלונה. שם מקום וביקש להתירה בשביעית:
רַב הוּנָא אָמַר כֵּינִי מַתְנִיתָא מִגְּזִיב וְעַד הַנָּהָר מִגְּזִיב וְעַד אֲמָנָה. תַּנֵּי אֵי זוּ הִיא הָאָרֶץ וְאֵי זוּ הִיא חוּץ לָאָרֶץ. כָּל שֶׁשּׁוֹפֵעַ מִטַּוְרוֹס אֲמָנֹס וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִטַּוְרוֹס אֲמָנֹס וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ. הַנֵּיסִין שֶׁבְּיָם אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִילּוּ חוּט מָתוּחַ מִטּוּרֵי אֲמָנָה עַד נַחַל מִצְרַיִם. מֵהַחוּט וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵהַחוּט וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ. רִבִּי יוּדָה אָמַר כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל. שֶׁבַּצְּדָדִין מֵהֶן אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְאִילּוּ חוּט מָתוּחַ מִקֶּפַלָּרִיָּא וְעַד אוֹקִייָנוֹס מֵחוּט וְלִפְנִים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מֵהַחוּט וּלְחוּץ חוּץ לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
שבצדדין. כלומר ואם באת לחלק בניסין לא לצד מערב הוא אלא לצד צפון ודרום שיש ניסין שהן מתפשטין לאורך הים ונמשכין חוץ מכנגד א''י מכאן ומכאן ושם ראוי למתוח החוט וממזרח למערב לחלק בין מה שכנגד אויר א''י ובין מה שכנגד אויר ח''ל:
ר' יהודה אומר כל. הים שהוא כנגד א''י הוא א''י עד אוקיינוס שהוא בסוף העולם שנאמר וגבול וגו' וגבול בתרא יתירא הוא אלא למידרש דכל רוחב הים הוא בתוך גבול המערבי:
הנסים שבים. איי הים שהוא במערב א''י ונחל מצרים שהוא בדרום של א''י ובמקצוע מערבית דרומית ומחובר לים הגדול שהוא במערב נמצא ארץ ישראל בין נחל מצרים לבין הר ההר זה במקצוע מערבית דרומית וזה במערבית צפונית ויש מקומות שהים נכנס לתוך ארץ ישראל מהלך כמה ימים ובאותם כניסה יש ניסין והן מתפשטין גם לחוץ מא''י לתוך הים לצד מערב לפיכך רואין כאילו חוט מתוח מהר ההר עד נחל מצרים וכל שהוא מהחוט ולפנים א''י והזורע בהניסין במקומות שלפנים חייבות במעשרות ובשביעית ומן החוט ולחוץ ח''ל:
כל ששופע מטורי אמנה ולפנים א''י. והוא הר ההר הנאמר בגבולין וגבול צפוני לא''י הוא וקמ''ל דראש ההר הוא הגבול וכל ששופע ויורד מן ההר ולפנים לצד דרום א''י הוא. מטורי אמנה ולחוץ לצד צפון ההר ח''ל הוא:
תני. בתוספתא דתרומות בפ''ב ופ''ב דחלה:
כיני מתני'. דהא דקתני עד הנהר אמנה תרווייהו אכזיב קאי מכזיב וכו' כדפרישית במתני':
מהן את רואה אותן וכו':
קפלריא. היא עיר היושבת בראש גבהו של הר ההר הגבול הצפוני ועד ים אוקיינוס שהוא סוף העולם במערב וזהו החוט לצפון וכן רואים חוט מחוח מנחל מצרים ועד ים אוקיינוס:
מחוט ולפנים. כלומר בין אלו ב' החוטין הוא א''י שזה הכל כנגד א''י ומהן ולחוץ ח''ל:
אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֵם כְּשֶׁיַּגִּיעוּ הַגָּלִיּוֹת לְטוּרֵי אֲמָנָה הֵן עֲתִידוֹת לוֹמַר שִׁירָה. מַה טַעַם תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לכשיגיעו הגליות. איידי דאיירי בטורי אמנה דריש לה להאי קרא וקמ''ל דמיד כשיגיעו לגבול א''י יגילו וישמחו ויאמרו שירה:
משנה: עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא אֲבָל לֹא בִמְחוּבָּר. דָּשִׁים וְזוֹרִים וְדוֹרְכִים וּמְעַמְּרִין אֲבָל לֹא קוֹצְרִים וְלֹא בוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין. כְּלָל אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כָּל שֶׁכְּיוֹצֵא בוֹ מוּתָּר בָּאָרֶץ עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְסוּרִיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר. סוריא מפורשת לעיל בדמאי פ''ו (בהלכה י') שהוא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן אלו הארצות שכבשן דוד ולפי שכבש אותן קודם שנכבשה כל א''י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא''י ובמקצת היא כח''ל והקונה בה קרקע כקונה בא''י לענין תרומות ומעשרות ושביעית והכל מדברי סופרים הוא והלכך במחובר אסור בה העבודה בשביעית ומפרש טעמא בגמרא דגזרו במחובר שלא יהו הכל הולכין מא''י ומשתקעין שם אבל בתלוש מכיון דריוח מועט היא לא גזרו:
כל שכיוצא בו מותר בא''י. כגון בכל דבר תלוש שמותר בא''י או כהאי דתנן לעיל מדברים המותרים לעשות בשביעית מרביצין בעפר לבן ומשקין בית השלחין ועוד כיוצא בהן זהו שעושין אותו בסוריא ולאפוקי דברים האסורים לעשות בשביעית בא''י והא קמ''ל ר''ע דלכל דיני דשביעית עשו סוריא כא''י מדבריהם:
הלכה: עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא כו'. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שֶׁלֹּא יְהוּ הוֹלְכִין וּמִשְׁתַּקְעִין שָׁם. בְּתָלוּשׁ לָמָּה הוּא מוּתָּר מִן גַו דוּ חָמֵי רַווְחָא קְרִיב לָא נְפִיק.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' א''ר אבהו. טעמא דגזרו במחובר שלא יהו הכל הולכין ומשתקעין שם:
בתלוש למה הוא מותר. ולמה לא גזרו גם על התלוש שכיוצא בו אסור בא''י כגון האי דאמרינן לעיל (בפ''ד) אין בודקין את הזרעים בעציץ וכן המסקל את האבנים והרבה כיוצא בהן שאסרו מה שהוא נראה שעושה לתקן את הקרקע ואע''פ שהן עצמן בתלוש:
מן גו דהוא חמי רווחא קריב לא נפיק. רווחא קריב הוא ריוח מועט ועל שריוח כזה מצוי וקרוב קרי ליה רווחא קריב כלומר לא חששו לכך שבשביל שהוא רואה שהריוח דבר מועט הוא לא יצא להשתקע שם:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַהוּ לִטְחוֹן עִם הַגּוֹי בָּאָרֶץ. אָמַר לֵיהּ מַתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא אָסוּר דְּתַנִּינָן עוֹשִׂין בְתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא אֲבָל לֹא בִמְחוּבָּר הָא בָאָרֶץ אֲפִילוּ בְתָלוּשׁ יְהֵא אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו לטחון עם העכו''ם בארץ. מי נימא כיון דאין העכו''ם מצווה על השביעית אין כאן מסייע ידי עוברי עבירה או דילמא מכיון שבארץ הוא הוי כגורם לעשות עבודת הקרקע בשביעית דהואיל ויש לו מסייעין אף הוא עובדה ביותר:
מתני' אמרה. ממתני' איכא למיפשט שהוא אסור דקתני עושין בתלוש בסוריא ומשמע הא בארץ אפי' בתלוש יהא אסור ואי דשרי עם העכו''ם א''כ משכחת לה דגם בארץ מותר בתלוש ואמאי קתני סוריא דוקא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source